ציצית הן חוטים הקשורים בארבע פינות של בגד, ובשפת היומיום המילה טלית מציינת את הבגד עצמו. המאמר מסביר מה כתוב בפסוקים, מה ההבדל בין טלית גדולה לטלית קטנה ואיך בנויות הציציות. הוא נשען על דפי אתר חב״ד, על דף מקורות באתר ספריא, על ערך בוויקישיבה ועל שיעור של ישיבת הר עציון.
מה כתוב בתורה
הציווי מופיע בשני מקומות. בבמדבר טו (פסוקים לז–מא) נאמר לבני ישראל לעשות ציצית על כנפי בגדיהם לדורותיהם, ולהוסיף לציצית של כל כנף פתיל תכלת. מטרת הציצית היא שיראו אותה, יזכרו את כל מצוות ה׳ ולא ילכו אחרי לבם ועיניהם.
בדברים כב 12 מופיע ציווי קרוב: “גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך”. שני הפסוקים מדברים על כנפות הבגד. את מספר החוטים, הקשרים והכריכות מביאים התלמוד, בעיקר במסכת מנחות, והפוסקים שבאו אחריו, ובהם הטור.
טלית גדולה וטלית קטנה
- טלית גדולה. יריעה מרובעת גדולה שעוטפים בה את פלג הגוף העליון, בעיקר בתפילת שחרית. הברכה עליה מזכירה התעטפות בציצית.
- טלית קטנה. בגד קטן יותר, עם פתח לראש, שלובשים מתחת לבגדים ושתלוי מקדימה ומאחור. בשפה המדוברת קוראים לו לעיתים ציצית או ארבע כנפות. הברכה עליו מתייחסת למצוות ציצית ולא להתעטפות.
- ארבע פינות. לפי דף המקורות בספריא, בגד שיש לו פחות מארבע פינות פטור. אם יש בו יותר מארבע, קושרים ציציות בארבע הפינות הרחוקות ביותר זו מזו.
איך בנויות הציציות
- שמונה חוטים בכל פינה. ארבעה חוטים מושחלים דרך חור ליד הפינה ומקופלים לשניים, ונוצרים שמונה חוטים תלויים.
- חמישה קשרים כפולים. חוט אחד ארוך יותר, השמש, נכרך סביב האחרים במרווחים שבין הקשרים.
- אורך וחומר. לפי שולחן ערוך הרב, כשליש מאורך החוט נקשר ונכרך והשאר תלוי חופשי, והחוטים צריכים להיות מאותו סוג סיב כמו הבגד. חב״ד מציינת שצמר הוא החומר המועדף, ושחוטי צמר על בגד פשתן עלולים להיכנס לאיסור שעטנז.
- מספר הכריכות. המנהג הנפוץ בדפי חב״ד הוא שבע, שמונה, אחת עשרה ושלוש עשרה כריכות בארבעת המרווחים. בוויקישיבה מוזכר גם נוסח אחר, עשר, חמש, שש וחמש.
- הקשר למספר 613. ערכה המספרי של המילה ציצית הוא 600, ועם שמונה החוטים וחמשת הקשרים מגיעים ל־613, מספר המצוות המסורתי. המקורות מציגים זאת כרמז מסורתי.
- התכלת. התורה מזכירה חוט תכלת. לפי חב״ד, הידע על מקור הצבע אבד לאורך הדורות, חכמים קבעו שגם חוטים לבנים בלבד מקיימים את המצווה, ורוב הלובשים ציצית אינם מוסיפים חוט כחול. יש מי שטוענים שהצבע התגלה מחדש.
הפסוקים קצרים ועוסקים בעיקר במטרה, ואילו הפרטים המעשיים התפתחו בדורות שאחריהם. לכן אפשר למצוא כמה נוסחים מקובלים למצווה אחת.
מי לובש, מתי ובאילו מנהגים
- חיוב. לפי חב״ד זו מצווה של גברים, ונשים פטורות ממנה כמצוות עשה שהזמן גרמא, אם כי יש חריגים. בדף המקורות בספריא מובא שהשולחן ערוך פוטר נשים והרמ״א מתיר להן להתעטף ולברך אם רצו.
- גיל. לפי השולחן ערוך כפי שהוא מובא בדף המקורות, אב חייב ללמד ילד היודע להתעטף. חב״ד מציינת שספרדים ויהודי מערב אירופה מתחילים בילדות, ויהודי מזרח אירופה נהגו להתחיל בנישואין.
- זמן. התלמוד מגביל את החיוב לבגד של יום, ורבים לובשים טלית קטנה גם בלילה.
- בחוץ או בפנים. לפי ויקישיבה אשכנזים משאירים את הציציות גלויות, וספרדים ובני עדות המזרח מכניסים אותן לבגד בהסתמך על הקבלה. שיעור הר עציון מציין שפוסקים חלוקים בשאלה זו.
- מידות. לפי ויקישיבה, החזון איש קובע מידה מזערית של כ־58 על 116 סנטימטר, והרב חיים נאה כ־49 על 98 סנטימטר.
מה לא נבדק
- הפסוקים נקראו כפי שהם מצוטטים בדפי המקורות, ולא במהדורת מקרא מלאה. פירושי הראשונים לא נבדקו.
- המקורות חלוקים בשאלה אם בגדים מחומרים שאינם צמר ופשתן חייבים בציצית מדאורייתא. חב״ד מציגה את החיוב בחומרים אחרים כחיוב מדרבנן, ואילו בוויקישיבה ובדף המקורות בספריא מובאת גם דעה שכל החומרים חייבים מהתורה (בוויקישיבה היא מיוחסת לרמ״א).
- לא נבדקה זהות התכלת ולא הטענות על חידושה, אלא רק האופן שבו הדפים מתארים אותם.
- מנהגים של קהילות שהדפים אינם מזכירים, כמו תימנים, לא נבדקו.
- הגיל המדויק שבו ילד מתחיל ללבוש טלית קטנה משתנה לפי מסורות, והדפים אינם מכריעים בו.
שורה תחתונה
ציצית נשענת על שני פסוקים קצרים, ואת מבנה החוטים, המידות ומנהגי הלבישה קבעו התלמוד והפוסקים, והם משתנים בין קהילות. בישראל פועלות חנויות יודאיקה, כמו אלקריב בנתניה, המוכרות טליתות ופריטי יודאיקה נוספים.